הארץ המובטחת של הבינה: כתם שמן בציפוי יוקרה

הארץ המובטחת של הבינה: כתם שמן בציפוי יוקרה

מאת: זיו קטינה

בעולם ענקיות הביטחון, יש רגעים שבהם נדמה שהמציאות עצמה מתלבשת בחליפה של יח"צ. משרדי הזכוכית המבריקים, הסרטונים עם המוזיקה האפית, המצגות שמבטיחות “פתרון הוליסטי”, “עליונות מבצעית” ו-כמובן-“בינה מלאכותית”, כאילו מדובר במשהו בין נס חנוכה להתגלות בהר סיני.

אבל כשמקלפים את השכבות - מתחת לכל הפאוורפוינט והלינקים לשיווק בינלאומי - יש בסך הכול מכונות: מכונות שמטרתן ללוות אדם עד לחלקת האלוהים הקטנה שלו… רק לא באופן הרוחני.

ומשהו בהיתוך הזה - בין פצצה מתפוצצת לבין המילה “בינה” - יוצר קקופוניה משעשעת. כי מהי בינה, אם לא רצון להבין? ומהי “בינה מלאכותית”, אם לא רצון לחקות הבנה? ומהו חימוש משוטט חכם, אם לא רחפן שאומר לעצמו: “וואלה, למדתי לזהות משאית בלי בלבול! מי היה מאמין?”

ענקיות הביטחון מתארות את זה אחרת כמובן. “מערכת משולבת, רב-שכבתית, תלת-ממדית, ממזערת סיכונים.”
תרגום לעברית: זה עף, זה מתפוצץ, וזה עושה את זה לבד אם לא מבטלים בזמן.

והנה, מהצד, עומדים אנשים במדים ומוחאים כפיים לקופסה שיכולה לראות בלילה כמו שאמא רואה הכל - רק בלי רחמים. ואנשי השיווק מחייכים כאילו מדובר במכונת אספרסו חדשה, רק כזו שמשפרת “יעילות קטלנית” במקום קפאין.

בסופו של יום, כשמסירים את כל היוקרה, את כל הפיתוח, את כל ה"מהפכה הטכנולוגית" - נשארת אמת פשוטה ומעט מביכה: האנושות המציאה מכונה שיש לה אינטליגנציה רק כדי שלא נצטרך להשתמש בשלנו.

וזה, אם להיות הוגנים, לא מה שהשכינה התכוונה אליו.
אבל היי - לפחות זה נמכר טוב.