יד לוחצת ידיים

במדינה שבה מכרזים צומחים כמו פטריות אחרי גשם,
מספיק ללחוץ את היד הנכונה והדרך נפתחת פתאום בזרם.
המערכת קוראת לזה “נהלים”,
כל השאר - “על מי אתם עובדים”.

ובאמצע - אדם אחד.
סתם קבלן, עובד עם מפתח ועם חולצה מוכתמת אבק,
שניסה לעמוד בהבטחות גדולות מדי
ועדות כבדות מדי
שתלויות על גב של בן אדם אחד.

הוא סיפר את שלו, כמו שביקשו,
ואז פתאום הבין שהאמת שלו גדולה יותר ממנו.
הוא כתב מכתב, לא כדי להאשים,
אלא כדי להיפרד.

ובזמן שהכותרות מתחלפות כמו בתחרות,
המערכת ממשיכה לגרוס ניירות,
וחוקרות וחוקרים מרצדים במסכים,
כל השאר נשארו עם השאלה:
מי משרת את מי
ומי נשבר בדרך.